✏️ התאונה

זה היה בשנת 1998 כשעוד היינו בבית ספר, סיימנו את הלימודים, כמו תמיד יואל חזר איתי הביתה, הבתים שלנו היו קרובים אחד לשני אז זה היה אידיאלי.
באנו לחצות את הכביש, אני נעצרתי לפני מעבר החצייה כי נפל לי הווקמן אבל יואל חצה, פגעה בו מכונית והוא איבד את ההכרה.
רצתי אליו, ניסיתי לסטור בפניו אך הוא לא הגיב, לא משנה כמה ניערתי אותו זה לא עזר הוא לא חזר להכרה, המכונית שפגעה בו נסעה. התקשרתי לאמבולנס וכשהגיעו נאלצו לקבוע את מותו.

כמה שנים מאוחר יותר עברנו, אני ומשפחתי, לעיר אחרת בדרום הארץ, הכרתי חברים חדשים ולכאורה התחלתי בחיים חדשים, אבל תמיד הרגשתי את התחושה הזו, כשנשארתי לבד, את העצבות הזאת, הבדידות הזו, כאילו משהו עוטף אותי בעצבות ובדיכאון.. נהגתי להתקשר לחברים ברגע שהרגש הזה היה משתלט עליי וזה היה משכיח את התחושה לזמן מה.

לילה אחד חלמתי חלום, אני הייתי בתוך חדר חשוך ואפל כאשר מיטה במרכזו ולידה על הרצפה נר שדבוק לצלוחית קטנה מזכוכית. התקרבתי אל המיטה, נראה היה שמישהו ישן שם, שאלתי מי זה ולא ענו לי, התקרבתי עוד כמה צעדים עד שהגעתי אל צד המיטה, הרמתי לאט את השמיכה היכן שהיה מונח הראש ואז ראיתי אותו, את יואל! שוכב שם ללא רוח חיים עם אותם הפצעים שהיו לו לאחר שפגעה בו המכונית.

התעוררתי בבהלה! הייתי במיטה שלי, ראיתי את אור פנס הרחוב חודר מבעד לחלון שלי שמעל המיטה, כך שהוא האיר במקצת את קצה המיטה שלי. תחושה מוזרה שררה בחדר כאילו לא הייתי היחיד שנמצא שם, נלחצתי, הסטתי את השמיכה קמתי מהמיטה והלכתי לשירותים לשטוף פנים.

כאשר הדלקתי את האור בשירותים ראיתי כי על פניי חתכים וכתמי דם, מה קורה כאן? חשבתי לעצמי, רצתי לכיור ושטפתי את הפנים, נראה היה כי הדם לא מפסיק לזרום אל הכיור מהפנים שלי, הרמתי את הפנים שלי והבטתי אל המראה, הוא היה שם! יואל! צמרמורת עברה בגופי כאשר הוא התקדם אליי וחייך, חייך חיוך מזוויע שכמוהו לא ראיתי בחיים שלי! רציתי לברוח אבל לא יכולתי משהו בי לא נתן לי את היכולת לזוז ולברוח משם.

הוא הגיע אליי, ממש ס"מ מהגוף שלי, שם את היד שלו על הכתף שלי התגעגעת אליי נכון? אמר לי, הנהנתי בראשי להסכמה. הוא סובב אותי לכיוונו לאט לאט עד אשר התייצבנו פנים אל מול פנים ואז הוא אמר לי רוצה לבוא איתי?, לאן? שאלתי, למקום בו לא תרגיש את הכאב! ואז הרגשתי את זה, הכאב הנורא הזה שחשתי תמיד כשהייתי לבדי, הכאב שתמיד הזכיר לי אותו, את יואל, חבר הילדות שלי, הגוף כאב, כל כך כאב! חתכים התחילו להתפשט לכל גופי, דם החל לזרום מהם, עד שהפסיק הכאב.

הסתובבתי אל המראה נראיתי בדיוק כמו יואל לאחר שפגעה בו המכונית. אבל למרבה הפלא לא הרגשתי כלום, הכאב הפסיק, הדם הפסיק לטפטף, פשוט נעלם לי הרגש. ריחפתי וראיתי אותו מלמעלה, באמצע מעבר החצייה, את יואל מנער את גופתי.